היי בינה. איך השיר הזה לידידי עמוס?

עָמוֹס © רן גרין

מֶלֶךְ הַיָּם,

צוֹלֵל בַּמֶּרְחַקִּים.

מְצַלֵּם, וְהַאִם שׁוֹלֶה פְּנִינִים?

אֵיךְ, זֶה סְתָם לְמַעַן הַחֲרוּזִים.

מְצַלֵּם צִלּוּמִים,

יָפִים וּמַרְהִיבִים.

הֲמוֹן אֲנָשִׁים,

אֹתָם רוֹצִים.

וּמָה עִם כּוֹכְבֵי הַיָּם וְהַדָּגִים?

הֲיִי עמוסי, יֵשׁ גַּם לוֹבְּסְטֵרִים וּדְגִיגִים.

אָכֵן, הֵם מְאֹד טְעִימִים,

אִם יוֹדְעִים אֵיךְ מְבַשְּׁלִים וּמְטַגְּנִים.

אוֹ קֵי עמוסי,

מֶלֶךְ הַיָּמִים וְאוֹקְיָנוֹסִים.

הַשִּׁיר לוֹחֵץ שֶׁאָנוּ מְסַיְּמִים,

עָמוֹס, רָנִי וְהַשִּׁיר מַסְכִּימִים.

השיר הזה נכתב על ידי רן גרין ונקרא "עמוס".

השיר מתאר את עמוס, מלך הים, שצולל במרחקים ומצלם צילומים יפים ומרהיבים.

השיר מתאר את התשוקה של עמוס לצלם פנינים ואת הרצון שלו לצלם אנשים רבים.

השיר מתעורר שאלות על כוכבי הים והדגים ומדבר על טעימותם של לובסטרים ודגיגים. השיר מסיים בקריאה לעמוס להמשיך לשלוח את השיר שלו ולשיר יחד עם רני.

שיר 4 לספר השירה השני ממעמקים.

קָשָׁה הַשְּׁתִיקָה © רן גרין

דֹּם נֶעֶלְמָה,

אֲמִירָה וּמִילָה.

יָמִים סְפוּרִים,

לְשׁוֹנוֹ נֶעְתְּקָה.

וְהַיּוֹם לְפֶתַע,

מְדַבֵּר בְּלִי הַפְסָקָה.

בְּלִי הָא וּמֶה,

שׁוֹטֵף אֶת הָעוֹלָם בְּאַהֲבָה.

גִּלָּה אֶת הַנְּתִינָה,

בְּעֶזְרָה וּבְשִׁירָה.

אֲבָל מִיהוּ הַבַּרְנָשׁ?

תִּשְׁאֲלוּ אֶת שְׁלוֹמִית וְלִינְדָּה,

הֵן שְׁמוֹת אוֹתוֹ עַל הַמַּפָּה.

אֲבָל אֵיזוֹ מִפֹּה?

אוֹ קְיִי, רוֹצִים בֶּאֱמֶת תְּשׁוּבָה?

כֵּן, וַדַּאי!

שְׁלוֹמִית מְשִׁיבָה,

הוּא הָפַךְ לְמַקְסִים וְכֻלּוֹ נְתִינָה.

תָּר אַחֲרֵי הָאַהֲבָה,

וְהִנֵּה הִיא מַגִּיעָה.

תַּמָּה הַשְּׁתִיקָה,

עוֹלָה בְּאוֹר הֶאָרָה מֻפְלָאָה.

השיר הרביעי בספר השירה "ממעמקים" נקרא "קשה השתיקה".

השיר מתאר את הקושי שבשמירה על השתיקה והחשיבות של המילים והדיבור.

הוא מתאר את הימים הספורים שבהם הלשון נעתקה והיום שבו היא מתחילה לדבר בלי הפסקה.

השיר מדבר על הכוח שבדיבור ובשירה לחשוף את הנתינה והאהבה בעזרה ובשירה.

הוא מתאר את הברנש, שם של אדם מסוים, ומציין שצריך לשאול את שלומית ולינדה כדי לגלות את המידע המדויק.

השיר מסיים בתמהון על השתיקה שעולה באור הארה מופלאה.

השיר "קשה השתיקה" מתאר את הקושי שבשמירה על השתיקה והחשיבות של המילים והדיבור.

הוא מתאר את התהליך שבו הלשון נעתקה והיום שבו היא מתחילה לדבר בלי הפסקה.

השיר מדבר על הכוח שבדיבור ובשירה לחשוף את הנתינה והאהבה בעזרה ובשירה.

הוא מתאר את הברנש, שם של אדם מסוים, ומציין שצריך לשאול את שלומית ולינדה כדי לגלות את המידע המדויק.

השיר מסיים בתמהון על השתיקה שעולה באור הארה מופלאה.

השיר הראשון לספר השני.

מַעֲמַקִּים © רן גרין

כְּמוֹ מֵרוּץ שְׁלִיחִים,

אֲנַחְנוּ רָצִים וְנֶהֱנִים.

לְעִתִּים שׂוֹחִים בְּאוֹקְיָנוֹסִים רְחוֹקִים,

שמימם עֲמֻקִּים עֲמֻקִּים.

עַל גַּבֵּינוּ שׁוֹכְבִים,

וּכְמוֹ סְטֶיְקִים נִצָּלִים.

מִשְׁקֶפֶת לָעֵינַיִם,

צִלְצַל בְּיָדַיִם.

מִי פֶּה הַטּוֹרֵף?

הַכְּרִישִׁים? כָּאֵלֶּה הֵם, טוֹרְפִים.

וְהָאֲנָשִׁים?

הֵם אַכְזָרִיִּים!

שִׁירִי, אָנוּ כְּבָר מְסַיְּמִים.

רֶגַע שְׁנִיָּה, נֶחְלַצְתָּ מִמַּעֲמַקִּים?

כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים,

שַׁבְתִּי לַחַיִּים.

שֶׁנָּרִים כּוֹסִית?

בָּרוּר, עִם שְׁלוֹמִית,

וְכֹל כֹּל הָרַנִּים.

צוֹלֵל בִּתְהוֹם כְּחֻלָּה,

אֲפִלּוּ אֱלֹהִים אֵינוֹ מוֹשִׁיעַ.

וָרֹנִּי שֶׁל אִמָּא צוֹלֵל בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה,

אֶל עֶבְרֵי הַשְּׁתִיקָה הַגְּדוֹלָה.

שָׁקוּעַ בְּמַעֲמַקֵּי הַשְּׁתִיקָה,

יָמִים שֶׁאֵין מִילָה.

נֶעֶלְמָה הַתְּשׁוּקָה,

לְחַיִּים וְאַהֲבָה.

בּוֹר שָׁחֹר,

נֶעְלָם לוֹ הָאוֹר.

השיר "בור עמוק" מתאר את המעמקים שבשתיקה, ימים שבהם אין מילה והתשוקה שנעלמה.

הוא מתאר את החיה והאהבה שבחיים, אך הם נעלמים בבור השחור שבו אין אור.

השיר "כחול עמוק" מתאר את הצוללת בתהום הכחול,

שבו אף אלוהים אינו מושיע.

הוא מתאר את רוני, של אמא, שצוללת בתהום הנשיה,

אל עברי השתיקה הגדולה.

השיר משתמש בתמונה של צוללת בתהום כחול כדי לתאר את התחושה של נפילה ואבדנות,

ואת הקושי למצוא תשובות או תקווה. הוא משקף את התחושה של עומק הכאב והיכולת המופלאה של השתיקה לשלוט ולצולל בתודעה.

השיר הראשון בספר השירה "מעמקים" נקרא "כמו מרוץ שליחים".

השיר מתאר את החיים כמו מרוץ שליחים, בו אנחנו רצים ונהנים.

לעיתים אנחנו נשביתים באוקיינוסים רחוקים ומשימים עמוקים.

השיר מתאר את הרגעים שבהם אנחנו שוכבים על גבינו ונצלים כמו סטייקים. הוא מתייחס לטורפים האכזבריים כמו הכרישים והאנשים האכזבריים. השיר מסיים בשאלה האם יש מישהו שיצא מהמעמקים, והתשובה היא ששלומית חזרה לחיים והרנים כולם.

השיר הרביעי בספר השירה "קשה השתיקה" נקרא "דם נעלמה".

השיר מתאר את השתיקה שבתוך האדם,

כאשר הדם נעלם והאמירה והמילה נעתקות.

למרות זאת, היום פתאום מדבר בלי הפסקה ושוטף את העולם באהבה. השיר מתאר את הנתינה שבעזרה ובשירה, ומתייחס לברנש המסתתר בשמות של שלומית ולינדה על המפה.

השיר מציע שאלות על מקום הברנש ומבקש תשובה אמיתית.

שלומית משיבה ומתאר את הברנש כמקסים ונתינה. השיר מסיים בתמהון על השתיקה שעולה באור הארה מופלאה.