אָסַף © רן גרין

בְּנוֹ שֶׁל דָּנִי חַבְרִי,
דָּרִים הַשְּׁנַיִם בִּלְהָבִים.
וְדָנִי לִפְנֵי שָׁנִים,
אָמַר לִי כַּמָּה מֻכְשָׁר אֲנִי, וְסֵירַבְתִּי לְהַאֲמִין לוֹ.

וְהַיּוֹם אָסַף הָעִיתּוֹנַאי שֶׁלָּנוּ בַּדָּרוֹם,
עָסוּק מֵעַל הָרֹאשׁ, בְּעֵת הַמִּלְחָמָה הָאֲרוּרָה.
וְדָנִי,
פֶּנְסְיוֹנֵר, שֶׁחַי אֶת חַיָּיו בְּשַׁלְוָה.

הוֹי דָּנִי,
כַּמָּה שֶׁצִּדְקַת.
אַתָּה רָאִיתָ,
מָה שֶׁאֲנִי סֵירַבְתִּי לִרְאוֹת.

וְהַיּוֹם, יוֹם בְּיוֹמוֹ,
אֲנִי מַמְצִיא מְחַדֵּשׁ אֶת עַצְמִי לָדַעַת.
אָמֵן רַב תְּחוּמִי,
וְיָזַם גַּם.

וְכִמְשׁוֹרֵר,
אֲסַיֵּם אֶת שִׁירוֹ שֶׁל אָסַף,
בִּנְעִימָה אוֹפְּטִימִית,
שֶׁל שָׁלוֹם גְּלוֹבָּלִי, בּוֹ אֵין עוֹד מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם.