אוּרִים © רן גרין

הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא,
אֶהְיֶה בּוֹ עוֹד.
הוּא יָנוּ, מַתְאִים לִי כְּלָל וּכְלָל.

כְּשֶׁאֶמְצַע אֶת הָאַחַת,
מִקְוֵוה שְׂדֵרָה לְחוֹפוֹ שֶׁל יָם.
אָז אֶעֱבֹר לָדוּר עִמָּהּ,
בְּאֹשֶׁר וְאֹשֶׁר תְּמִידִי מְקַוֶּוה.

אֶת אוּרִים,
מוֹתִיר מֵאָחוֹר.
וְכַאֲשֶׁר תַּגִּיעַ הַפְרָטָה,
אֶמְכֹּור לְמַרְבֵּה בִּמְחִיר אֶת בֵּיתִי.

הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר,
שֶׁאֶמְצָא בַּת זוּג.
שֶׁאֶמְצָא אַהֲבָה גְּדוֹלָה,
כִּי אֵין טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ קָבַע אֱלוֹקִים.