גִּדּוּל קָטָן © רן גרין

יוֹם אֶחָד הִתְגַּלָּה בְּמֹחִי,
מֵעַל עֵינִי הַיְמָנִית גִּדּוּל קְטַנְטַן.
עֵינִי זוֹ נֶאֱטֹמָה כֻּלָּהּ,
וּשְׁמַנְמַן הָיִיתִי.

וְהַיּוֹם הוּא בְּמַעֲקָב,
וַאֲנִי רוֹשֵׁם שִׁירָה, וְהָמוֹן יְצִירָתִי.
פּוֹאֵמוֹת, מַאֲמָרִים וְיַזָּמוּיוֹת גַּם,
מִמְּרוֹם גִּילִי,
וְעַד בַּחֲרוּתִי.

גֵּאֶה אָנֹכִי,
בַּיְּצִירוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל שֻׁתָּפִי.
גֵּאֶה אֲנִי, בְּמִי שֶׁאֲנִי,
וְתִשְׁאֲלוּ אֶת קֹרִי יְדִידִי.

וְהַגִּדּוּל, אֵינוֹ מַפְרִיעַ יוֹתֵר,
אַךְ הַפְּרוֹסְטָטָה כֵּן.
וְשִׁיר זֶה, עוֹנָה לִי,
תַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת מֻכְשָׁר, רָנִי שֶׁלִּי.