הַלֵּב שֶׁלִּי © רן גרין

הַלֵּב שֶׁלִּי רָחָב וְאוֹהֵב,
כֻּלּוֹ נְתִינָה.
אֶת הַנְּתִינָה,
קִבַּלְתִּי מֵאָבִי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
לֵב, לֵב, לֵב שֶׁלִּי...

וְסֵפֶר הַשִּׁירָה,
הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי, שְׁמוֹ "נְתִינָה".
לְסַיֵּיעַ לְשׁוֹנָהּ וּלְאַחַר,
לְסַיֵּיעַ לַחוֹלִים, דֶּרֶךְ אֱלוֹקִים, לְהַחֲלִים.
לֵב, לֵב, לֵב שֶׁלִּי...

רַק אַהֲבָה לְאַחַת,
שֶׁתַּתְאִים לִי, אֵין לִי.
וְלָכֵן לִבִּי דּוֹאֵב,
מְקַוֶּוה שֶׁאֱלוֹקִים יַסִּיעַ לִי.
לֵב, לֵב, לֵב שֶׁלִּי...

וְכָךְ תַּם שִׁירִי,
בְּתִקְוָה לְאַהֲבָה נְכוֹנָה.
שׁוּב,
בְּעֶזְרַת אֱלוֹקִים שֶׁבִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת.
לֵב, לֵב, לֵב שֶׁלִּי...