הוֹצָאוֹת וְהַכְנָסוֹת © רן גרין

הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר לִי,
שֶׁיִּהְיוּ הַכְנָסוֹת.
וּלְמַעַן הַכְנָסוֹת,
צָרִיךְ אָנוֹכִי לְעִתִּים לְשַׁלֵּם הוֹצָאוֹת.
הוֹ, הוֹ, הוֹ, הַכְנָסוֹת...

בִּזְכוּת מוֹחִי הַפּוֹרֶה
מַמְצִיא יוֹזְמוֹת, יֵשׁ מֵאַיִן.
לְהִתְעוֹרֵר הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר,
עִם רַעְיוֹן חָדָשׁ וּמִיָּד לִרְשֹׁם אוֹתוֹ, טֶרֶם אֶשְׁכַּךְ.
הוֹ, הוֹ, הוֹ, הַכְנָסוֹת...

הוֹצָאוֹת מְתַגְמְלוֹת,
כִּי הֵן שֶׁמְּאַפְשְׁרוֹת הַכְנָסוֹת.
וְאָז יֵשׁ לִי,
דַּי וְהוֹתֵר כֶּסֶף, לַחְגֹּוג אֶת הַחַיִּים הַיָּפִים.
הוֹ, הוֹ, הוֹ, הַכְנָסוֹת...

בְּטִיּוּלִים,
בָּעוֹלָם וּבָאָרֶץ.
וּבְמִפְגָּשִׁים מרגשים, בָּאָרֶץ,
וְיוֹזְמוֹת טְרִיּוֹת שֶׁיָּפִיקוּ הַכְנָסוֹת.
הוֹ, הוֹ, הוֹ, הַכְנָסוֹת...