לִפְעָמִים © רן גרין

חֲלוֹמוֹת מִתְגַּשְּׁמִים,
בָּהֶם הוֹגִים וּמִתְאַהֲבִים.
לְעִתִּים גַּם לִפְעָמִים,
אָנוּ גַּם מִתְאַכְזְבִים.
לִפְעָמִים, לִפְעָמִים, לְעִתִּים.

עוֹלִים מֵהֶעָבָר רְשָׁמִים קָשִׁים,
שֶׁאוֹתָם עַל גַּבִּי סָחַבְתִּי שָׁנִים.
יוֹם אֶחָד אָמַרְתִּי דַּי, חאלאס,
וְאָז עָלוּ יָמִים יָפִים.
לִפְעָמִים, לִפְעָמִים, לְעִתִּים.


מִצְטָרֵף לַאֲגֻדַּת הַמְשׁוֹרְרִים,
בְּדַרְכִּי הַיִּחוּדִית שִׁירַי עוֹלִים וְנִרְשָׁמִים.
הִגִּיעַ הַמּוֹעֵד לְסַיֵּם לִפְעָמִים,
כִּי אֲנַחְנוּ אֶת שִׁירֵךְ אוֹהֲבִים.
לִפְעָמִים, לִפְעָמִים, לְעִתִּים.


הִגִּיעוּ יְמֵי הַחֶסֶד וְהַנְּתִינָה,
מִמַּעֲמַקִּים שְׁבִי הֵם עוֹלִים.
הֵם מִתְמַסְּרִים וְנִתָּנִים,
בְּאַהֲבָה מִמֶּנִּי לְכֹל הַנִּזְקָקִים.
לִפְעָמִים, לִפְעָמִים, לְעִתִּים.