מִבְצָע מְיֻוחָד © רן גרין

כָּל בֹּקֶר כְּהֶרְגֵּלִי,
הִתְעוֹרַרְתִּי בְּחָמֵשׁ וָחֵצִי.
יָד נֶעֶלְמָה,
כִּוְּנָה אוֹתִי לִפְתֹּחַ עֲרוּץ 11.
מִי, מִי, מִי, מִבְצָע צְבָאִי...

וּבַחֲלוֹמוֹת וּבַתְּפִלּוֹת שֶׁלִּי,
שֶׁכֹּל זֶה יִתְגַּשֵּׁם שָׁאַפְתִּי.
וַאֲנִי צוֹפֶה בְּלוּאִיס,
מֵכִין פִּיצוֹת בְּמִרְפַּסְתּוֹ, כְּהֶרְגֵּלוֹ.
מִי, מִי, מִי, מִבְצָע צְבָאִי...

שִׁיר זֶה מֻקְדָּשׁ,
לְכָל הַחֲטוּפוֹת וְהַחֲטוּפִים, שֶׁנּוֹתְרוּ עֲדַיִן בָּרְצוּעָה.
מִי יִתֵּן, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
שיאהו מִבְצָעִים נוֹסָפִים, מֵעֵין אֵלֶּה,
שֶׁל חֵילִי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל.
מִי, מִי, מִי, מִבְצָע צְבָאִי...