מוֹפַע © רן גרין

לַעֲלוֹת לְמֶרְכַּז הַבָּמָה,
לִצְפּוֹת בְּיֵשׁוּ כּוֹכָב עֶלְיוֹן.
לְשַׁחְזֵר אֶת סִפּוּר יַלְדוּתִי,
לִצְחֹק, לִחְיוֹת בְּאֹשֶׁר עַד וּתְמִידִי.

לֶאֱהֹב אֶת שֶׁאֲנִי,
לְהַבִּיט בְּמַרְאֵה כַּמָּה גֵּאֶה אֲנִי.
לְהָבִין שֶׁהוֹפָעָה שֶׁלִּי,
הִיא שִׂיא הִתְגַּלְּמוּתִי.

לִרְאוֹת אֶת הַקָּהָל מוֹחֶה כַּף לִכְבוֹדִי,
לַקּוֹד קִידָה בְּחֵן, אַהֲבָה מִכָּל לִבִּי.
תַּם הַמּוֹפָע, עַתָּה בָּאָה עֲיֵפוֹת,
מוּתָשׁ מִנְּתִינָה אֶת כָּל עוֹלָמִי לַקָּהָל שֶׁלִּי.