מסטולי © רן גרין

טוֹלִי חֲתוּלִי שֶׁלִּי,
מֵת עָלָיו בְּאַהֲבָה, כְּפִי שֶׁאוֹתִי.
טִפֵּס עַל עֵץ וְאֵיךְ יֵרֵד?
עוֹלֶה בַּסֻּלָּם לַגַּג הַשָּׁטוּחַ ו,
מוֹשִׁיט יָדַיִם, אוֹחֵז בּוֹ לְמַטָּה טוֹלִי.
וּלְמַטָּה קְעָרָה שֶׁל מַעֲדַנִּים,
מְלַקֵּק סַמְסוֹן שְׂפָתַיִם.
יָאמִי, טָעִים,
דַּי, מַסְפִּיק עִם הַשְּׁחָקִים!
זֶה מָה שֶׁיָּצָא לִי,
טוֹב, רַק דַּי, תַּפְסִיק,
לִילֵל לִי!