נָקִי © רן גרין

אֵין סַמִּים,
יֵשׁ וִיסְקִי מְשֻׁבָּח בדרינקים.
אִם נִיב הוֹצָאָה לָאוֹר,
וְאִם רֵאָיוֹן לָרַדְיוֹ גַּם.
נָקִי, קִי, קִי, קִי...

אֵין סִיגַרְיוֹת וְסֻכָּר לָבָן,
יֵשׁ יְרָקוֹת וּפֵרוֹת הָמוֹן.
אֵין בְּשַׂר בָּקָר וְתַרְנְגֹלֶת גַּם,
אָז תֹּאמַר לִי, מִמָּה אַתָּה חַי?
נָקִי, קִי, קִי, קִי...

מִמָּזוֹן בָּרִיא,
אֲוִיר נָקִי,
כֹּשֶׁר סְפּוֹרְטִיבִי,
לְהוֹרִיד מִמִּשְׁקָלִי.
נָקִי, קִי, קִי, קִי...