עִיר קְטַנָּה © רן גרין

אֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט,
נִגְרָרִים לְאַט לְאַט.
נוֹתֵן מַבָּט,
דַּי מבועט.

מְבֻגָּר עִם סַלִּים,
כֵּן הַחַיִּים קָשִׁים.
עִיר מְבָאֶסֶת,
הֲמוֹן כּוֹאֶבֶת.

רֹאשׁ עִיר מְבָאֵס,
סְתָם יוֹשֵׁב עַל הַכֵּס.
וָואלָה, זוּז כְּבָר,
לֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר.

כְּכָל שֶׁהִיא קְטַנָּה,
כָּךְ הִיא הָמוֹן בְּעִירָה.
מָתַי יֵשׁ הַצְבָּעָה?
וְאָז אוּלַי יֵשׁ הַחֲלָפָה.

אוּלַי עִיר קְטַנָּה,
תָּשׁוּב לִתְחִיָּה.
נַחֲשׁוּ, מִי יִהְיֶה בָּרֹאשׁ הָעֲתִידִי.
כְּנִרְאָה שֶׁאֲנִי רֹנִּי,
סָכְמָה אִמִּי.