עַכְבָּר בִּיבִים © רן גרין

שָׁם לְמַטָּה בַּתַּחְתִּית,
מָה שֶׁיּוֹצֵא מֵהַתַּחַת.
גּוּשִׁים שֶׁל חָרָא,
וְאַתָּה אוֹכֵל אוֹתָהּ!
בְּכַּיֵּף, מַגִּיעַ מֵהַשָּׂדוֹת הַשְּׁחוּנִים,
יָשִׁיר אֶל הַבִּיבִים, שֵׁם שֶׁלְּךָ אופקים.
כַּמָּה קָשֶׁה יוֹמְךָ?
טוֹב שֶׁשָּׁאַלְתָּ!
כָּל הַשַּׁיִט הַזֶּה עַל הָרֹאשׁ שֶׁלִּי,
מָה לַעֲשׂוֹת, תַּגִּיד לִי רָנִי?
וּבְכֵן, רְאֵה אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁבִּקְצֵה שֶׁל הַמִּנְהָרָה,
עֲלֵה לְמַעְלָה וַאֲלַמֵּד אוֹתְךָ!
יֵשׁ, סָגַרְנוּ?
כֵּן, בִּתְנַאי ש תַּקְשִׁיב לִי!
מַסְכִּים רָנִי, הֲרֵי אַתָּה מֶלֶךְ הַשְּׁכוּנָה,
כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ, תֵּן חִבּוּקִי.
טוֹב, בִּתְנַאי שֶׁאַתָּה וְכָל הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ,
עוֹשִׂים מָה שֶׁאֶלְמַד, תֵּן אִשּׁוּר ש בְּךָ!
סָגוּר, אֲנַחְנוּ בָּאִים,
יוֹצְאִים מֵהַבִּיבִים.