top of page
שְׁבוּיִים © רן גרין

נוֹתְרוּ גַּלְמוּדִים,
מֵאֲחוֹר עֲזוּבִים.
בְּמֻצָּב אֶחָד, בְּיוֹם כִּפּוּרִים,
אַיִן, וְלֹא הָיָה בְּפוּרִים.
לְשָׁבֵי הוֹלְכִים,
עַל יְדֵי הַסּוּרִים.
הֵם כּוֹבְשִׁים,
גַּם צוֹעֲקִים וְיוֹרִים.
וְהֵם שֶׁבַּשְּׁבִי נוֹתָרִים,
שָׁבוּ לִגְבוּלָם הַרְבֵּה מְצֻלָּקִים.
הֵם אֵינָם שׁוֹכְחִים,
אֶת סִבְלָם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
אֶפְרַיִם אֶחָד מֵהַשְּׁבוּיִים,
חֲבֵרִי לַכִּתָּה הִגִּיעַ לַהֶשֵּׂגִים.
מֵאִגָּרָא עֲמִיקְטָא שֶׁל צוּקִים,
לְעוֹלָם שֶׁל הֶשֵּׂגִים.
bottom of page